בתי הדין לעררים, הפועלים מכוח חוק הכניסה לישראל החל משנת 2014, מקיימים ביקורת שיפוטית על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה שעניינן כניסה, שהייה וישיבה בישראל, וכן בנושא מעמד וזכאות לאזרחות. במאמר זה, אסקור את הרקע להקמתו של בית הדין, הרכב בית הדין, סדרי הדין הנהוגים בו, סמכויותיו והאפשרות לערער על החלטותיו.
רקע היסטורי
בעבר הרחוק, הדרך היחידה לתקוף משפטית את החלטות משרד הפנים בענייני הגירה ומעמד, הייתה באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ). כתוצאה מכך, הלך וגבר העומס בבג"ץ.
בשנת 2000, נחקק חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, שמטרתו הייתה להסמיך באופן הדרגתי את בתי המשפט המחוזיים, בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים, לדון בעניינים שעד אז נידונו בבג"ץ, לרבות ענייני הגירה ומעמד.
עד מהרה, נוצר עומס תיקים רב גם בבית המשפט לעניינים מנהליים. כדי לסייע בהפחתתו, הוחלט בשנת 2008 על הקמת "ועדות השגה לזרים" במשרד הפנים, אשר היוו שלב נוסף של מיצוי הליכים, בטרם התאפשר להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
בשנת 2011, במסגרת המאמץ להפחית עוד מן העומד המוטל על מערכת המשפט, תוקן חוק הכניסה לישראל והוקמו "בתי דין לעררים", כבתי דין מקצועיים, המתמחים בענייני הגירה ומעמד.
כיום, פועלים בתי דין לעררים בירושלים, בתל-אביב, בבאר-שבע ובחיפה, וכל אחד מהם מוסמך לדון בעררים על החלטות הרשות שניתנו באזור שיפוטו.
הרכב בית הדין
על פי חוק הכניסה לישראל, בית הדין לעררים מתכנס בהרכב של "דן יחיד". כשיר להתמנות לדיין שופט בדימוס, או מי שכשיר להתמנות לשופט שלום, והוא בקיא בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה ובדיני אזרחות.
דייני בית הדין מתמנים על ידי שר המשפטים, על פי המלצת ועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, בה חברים נציג מטעם היועץ המשפטי לממשלה (משפטן הבקיא בדיני אוכלוסין והגירה) ונציג ציבור הממונה על ידי נציב שירות המדינה.
תקופת כהונתו של הדיין הינה חמש שנים, ושר המשפטים רשאי להאריכה בחמש שנים נוספות, על פי המלצת הוועדה.
כניסת בית הדין לעררים בבית הדר, ת"א. צילום: מיכאל יעקובסון, אתר "חלון אחורי"
סמכויות וסדרי דין
כיום, מוסמך ביה"ד לעררים לדון ב"החלטה של רשות" בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, או בענייני אזרחות לפי ארבעת החיקוקים הבאים:
- חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (למעט החלטה לפי ס' 11א);
- חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (ס' 7 בלבד);
- החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (ס' 30, 30א, 32 ו-32ד);
- חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (למעט החלטות לפי סעיפים 7,8 ו-9).
פירוט מורחב של הנושאים בגינם ניתן לערור, פורסמה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה בקישור הבא: https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/19-04-21/he/19-04-2021.pdf
כאן המקום לציין, כי מבית הדין הוחרגה בחוק הסמכות לדון בהחלטות ממשלה, בהתקנת תקנות ובהחלטות של בית הדין לביקורת משמורת (הפועל אף הוא מכוח חוק הכניסה לישראל ועליו נרחיב במאמר נפרד).
עוד יצוין, כי חרף היותו של בית הדין לעררים "בית דין מנהלי" כמשמעותו בחוק בתי דין מנהליים, לא חלים עליו רוב סדרי הדין המקובלים בבתי הדין המנהליים, ונקבע כי בית הדין לעררים ידון בערר בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית משפט לעניינים מנהליים.
משמעות הדבר היא, כי במסגרת הביקורת השיפוטית, בית הדין אינו שם עצמו בנעליה של הרשות ולא מקבל החלטה חדשה במקומה, אלא מגביל עצמו לבדיקת תקינות תהליך קבלת ההחלטה על פי המקובל במשפט המנהלי ועמידתה בעקרונות המידתיות, ההגינות, הסבירות והעדר שקילת שיקולים זרים.
ערעור מינהלי
ככלל, ניתן לערער בזכות לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטות סופיות של בית הדין לעררים, תוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה או מיום המצאתה לעורר, לפי המאוחר.
לעומת זאת, ערעור על החלטות אחרות (כגון: החלטות ביניים), טעון קבלת רשות של ביה"ד לעניינים מינהליים.
מחלקה: דיני אוכלוסין והגירה
